נולדתי בעיירה קטנה באוקראינה (אבדייבקה, שלפני המלחמה אף אחד לא הכיר או שמע עליה), ועד גיל 21 נשבעת שניסיתי להיות נורמלית. אמרו לי שסריגה, פיסול, כתיבה, וציור הם כולה תחביבים - לעולם לא אתפרנס, ובטוח שכשאתבגר אזרוק את תחומי העניין הילדותיים האלה.
כדי לרצות את האמא והמורים, למדתי אלקטרוניקה בתיכון, אבל גם כאן בסופו של דבר ארגתי צמידים ותליונים מחוטים אלקטרוניים צבעוניים... אחר כך הלכתי לאוניברסיטה ללמוד גיאולוגיה - צילמתי הרבה צילומים בטיולים למצפה רמון, וגיליתי נופים מדהימים של כוכבי לכת זרים כשבחנתי סלעים "רגילים" דרך עדשה מגילה פי 10.
ואז אמרו לי, שאני לא יכולה לעשות הכל - אני חייבת לבחור רק תחום אחד - או קרמיקה, או רישום, או ספרות, או ציור, ולהתמקד בזה.
אז בחרתי תחום אחד... אמנות. ואני יוצרת דרך כל המדיומים העומדים לרשותי - אני מפסלת נופים של כוכבי לכת דמיוניים, כותבת סיפורים וספרים על עולמות שהמצאתי, מציירת אותם, יוצרת תכשיטי קרמיקה, זכוכית וכסף.... וסוף-סוף מרגישה שאני מגשימה את ייעודי.

אבל כדי לענות על השאלה הבוערת של כולם: אני לא ממש מתפרנסת מזה, אני נשויה למעריץ הכי גדול שלי, ויש לנו שתי בנות. מדי פעם (במיוחד כשאין צפירות בצפון ובעלי לא במילואים) אני יוצאת לירידים באזור חיפה או נתניה.